אפילוג

אז בגלל שזה הפוסט האחרון, החלטתי לא לכתוב על ספר מסוים אלא לכתוב באופן כללי על ספרים.

בתור אחת שגילתה את רזי הקריאה יחסית בגיל מאוחר נפתח בפני עולם מלא עושר, תוכן ועומק.

חשבתי המון על השאלה מדוע הרבה סבורים כי קריאה מפתחת את המחשבה. כשהשוואתי את התהליכים העוברים עלי בזמן קריאה לתהליכים שעוברים עלי במהלך צפייה בסרטים הבנתי מהו הדבר המשמעותי המפריד ביניהם.

כשאנו צופים בסרט אנחנו לא נדרשים לבצע אף פעולה מלבד הצפייה – הדמויות, המקומות והקולות מוגדרים עבורנו ונבחרו מבעוד מעוד. הם למעשה נכפו עלינו וברגע שצפינו בסרט אנחנו לא יכולים לדמיין אנשים אחרים בתור הדמויות בסרט – למעשה הבמאי יצר עבורנו עוגן שבלתי אפשרי להתנער ממנו.

לעומת זאת, כשקוראים ספר אנו מתבקשים לבצע את הפעולה המאתגרת ביותר- לדמיין. אנחנו הבאים שבוחרים את איך יראו הדמויות והמקומות. יותר מזה, אנחנו אפילו יכולים להריח את הרחות ולהרגיש את מזג האוויר.

כמה פעמים יוצא לנו לראות סרט אחרי שקראנו את הספר ולהגיד "וואו, הספר הרבה יותר טוב". אין זה מפתיע שהספר הרבה יותר טוב – אתם יכולים לחשוב על במאי טוב יותר מאשר המוח הפרטי שלנו??!!

לא רציונאלי ולא במקרה

דן אריאלי

נראה לי שאין צורך להציג לא את הספר ולא את הסופר.

דן אריאלי הוא חוקר וסופר מאוד בולט בספרים המשתייכים לג'אנר זה.

הספר מכיל מגוון ניסויים הבאים לבחון את תהליכי החשיבה וההתנהגות האנושית.

שם הספר כבר מרמז על תוצאות הניסויים.

סגנון הכתיבה של אריאלי הינו קליל, זורם ובלתי אמצעי וניכר כי השפעתו על תחום קבלת ההחלטות הינה משמעותית.

עד לקריאת ספר זה הייתי בטוחה שלא אמשך לספרים מז'אנר זה אך עוד במהלך קריאתו הבנתי שהתהפכו היוצרות ומאז ספרי הסיפורת פינו את מקומם לספרים מסוג ה"הצמה העצמית".

אל תבינו אותי לא נכון, אני עדיין קוראת סיפורת ושם בעיקר כשממליצים לי על ספר טוב אבל אני מקפידה לקנות רק ספרי העצמה עצמית – כדי ליהנות מכל העולמות.

ממליצה בחום על הספר – למתחילים ולמתקדמים.

הנזיר שמכר את הפרארי שלו

רובין ס' שארמה

האמת שאת הספר הזה קראתי לפני די הרבה זמן אבל הוא השאיר בי הרבה רשמים ונקודות למחשבה.

התקציר:

זהו סיפורו של ג'וליאן מנטל, עורך דין מצליח שסגנון חייו הבלתי מאוזן מוביל אותו להתקף לב באמצע אולם בית משפט המלא מפה לפה. התמוטטותו הפיזית מביאה למשבר רוחני שמאלץ אותו להתעמת עם דרך חייו ולחפש תשובות לשאלות היסוד של החיים. בתקווה למצוא אושר ומימוש עצמי, הוא יוצא למסע יוצא דופן לתרבות עתיקת יומין במזרח. הוא מגלה שם שיטה רבת עוצמה לשחרור הפוטנציאל של הגוף, הנפש והנשמה, ולומד לחיות חיים שיש בהם רגש, שלווה ומטרה.

הספר עצמו קליל והקריאה שלו מאוד זורמת. צורת הכתיבה של שארמה מאוד אינטואיטיבית להבנה.

הספר הוא מעין הכלאה בין סיפורת למדריך רוחני. הוא מעלה תהיות רבות על החיים המודרניים ועל שגרת יומנו. עקרונות המזרח המוצגים בו היו זרים לי עד לרגע קריאתו ומאוד נהנתי להתוודע אליהם.

לפעמים הרגשתי שהפן ההדרכתי בספר מעפיל על הפן הספרותי ובשלב מסוים דווקא הסברים על טקסים רוחניים הפכו למאוד טכניים בעיניי. הרגשתי שאני קוראת מעין הוראות הפעלה למכשיר חשמלאי ופחות ספר שמטרתו לתת עצות לשלווה רוחנית והעצמה עצמית.

בכל מקרה מדובר בספר מהסוג שפשוט חייבים לקרוא כדי להיות בעניינים וכדי להבין על מה כולם מדברים    

אבא עשיר אבא עני

רוברט קיוסאקי

על הספר הזה עוד שמעתי בתקופת הצבא, הוא נחשב לאחד מספרי הכלכלה שפשוט חייבים לקרוא. החלטתי שרגע לפני שאני מתחילה את חיי הכלכליים העצמאיים הגיע הזמן להבין על מה כל המהומה.

הסופר רוברט קיוסאקי חונך ע"י שני אבות – עני ועשיר. אביו העני היה אדם משכיל ובעל תארים אך לא שאף להתקדם ועבד כשכיר. אביו העשיר היה האב הביולוגי של חברו הטוב מייק והוא לא היה בעל תארים אקדמאים אולם בעל השכלה וידע פיננסי רב. אביו העשיר שאף להתקדם בסולם הדרגות הכלכלי ולהגדיל באופן מתמיד את הונו. קיוסאקי פורס לאורך הספר את משנת אביו העשיר אותה למד לאורך חייו.

הספר מספק דרכי מחשבה חדשות, ייחודיות ולא קונבנציונאליות על עולם הכלכלה ומערכת החינוך.

זהו הספר הכלכלי הראשון שקראתי והוא בהחלט הרחיב את אופקי אודות חשיבה כלכלית: מניות, הון, נכסים, התחייבויות והחשיבות ברכישת השכלה פיננסית.

הספר מלמד על חשיבות החסכונות ועמידה בפיתויים, הגדלת הנכסים המגדילים את המזומנים והקטנת ההתחייבויות המקטינות את המזומנים.

ביקורת אפשרית על הספר היא הקלות שבה מתוארים הדברים שיש לעשות כדי להתעשר. לעיתים נדמה כי הספר לא מתחשב בסיכונים, הקשיים והאילוצים השרויים בעולם האמיתי ומתאים יותר לתנאי מעבדה סטרילית.

עולה התהייה מדוע כל מי שקרא את הספר לא לאדם עמיד. מעניין יהיה לבדוק כיצד משפיע הספר על החשיבה הכלכלית של אלו שקראו אותו והאם יש קשר בין קריאתו לבין הסיכוי להתעשר.

בבקשה תשגיחי על אמא

קיונג סוק שין 

את הספר הזה קראתי בעקבות המלצה חמה מאוד מהמוכרת בסטימצקי שציינה כי "הספר נקראה תוך סופ"ש אחד" – לי זה הספיק כדי להשתכנע לקנות אותו.

תקציר הספר:

מערכת היחסים המורכבת ורבת העוצמה בין אימהות לילדיהן עומדת במרכזו של הרומן בבקשה תשגיחי על אמא. אמם המבוגרת של ארבעה ילדים שבגרו ועזבו את הבית נעלמת בתחנת הרכבת של סיאול. מבועתים וחסרי אונים הם מתאספים בביתו של האח הבכור כדי לנסות לאתרה בכרך האדיר. סיפורה של האֵם, שהוא גם סיפורם שלהם, נפרש על ידי ארבע דמויות מבני המשפחה: ארבעה קולות נבדלים ורגישים הנוצרים בתמהיל ייחודי של אהבה, הקרבה, כעס, קרבה ותחושת אובדן. הזיכרונות מעלים את דיוקנה המורכב של האם שגידלה את ילדיה בעוני מרוד והקריבה את חלומותיה על מזבח חלומותיהם, כמו גם את הפער הנצחי בין הורים לילדיהם. סגנונה המאופק והמדוד של המחברת קיונג סוק שין משרטט בעדינות ובחמלה תמונה של משפחה מבולבלת והלומת יגון, וחושף את המאוויים, המאבקים והחיים הנסתרים של אם המשפחה, שדווקא היעדרותה הופכת אותה לנוכחת עד כאב. זהו רומן נוגה אך מרומם נפש על הטבע המפתיע, ההקרבה השקטה והאושר הסודי של האימהות.

דעה אישית:

הספר גרם לי לחשוב רבות  לא רק על קשר שבין הורים לילדיהם אלא על מערכות יחסים בכלל ועל הדינאמיות שלהם.

ככל הילדים גם ילדי האם בספר ראו בה בגיל קטן מושא הערצה וקיבלו הרושם כי אמם היא "כל יכולה" שתפטור את הבעיות שצצו להם. אך ככל שמתפתחת העלילה כך נחשף הקורא לתובנות של הילדים אודות אמם – חולשותיה, יחסה עם אביהם וידיעותיה המועטות.

הספר כתוב בסגנון מסקרן ומאתגר המצריך מעקב מתמיד אחר העלילה שכן העלילה אינה בנויה ברצף כרונולוגי אלא מסופרת מפי 4 דמויות שונות. כל אחת מהדמויות מעלה זיכרונות משמעותיים משלה אודות האם ויחד מקבל הקורא מבט מקיף על חייה ופועלה.

עקב היעדר רצף עלילה כרונולוגי הרגשתי כי חווית הקריאה שקיבלתי מקבילה לחוויית קריאת ספרי אימה בהם רב הנסתר על הגלוי ומתבהר לא באופן ישיר אלא מצריך פעולה קוגניטיבית מצד הקורא. יש לחבר את חלקי הפאזל ולהסיק מסקנות בכדי להבין באופן עמוק את הסיפור.

הספר חושף הרבה על העולם בקוראני – סגנון החיים בו, הלבוש, המאכלים ומעמד האישה. נהניתי מאוד לקבל טעימה מתרבות מרתקת זו עליה אני יודעת מעט מידי.

רעלה של ורדים

רעלה של ורדים

לורה פיצג'רלד

כמו שציינתי בבלוג הקודם, הספר שהיווה נקודת מפנה עבורי והכניס אותי לעולם הקריאה היה זה – רעלה של ורדים. זהו ספר עליו המליצה לי חברה טובה שאותו סיימתי לקורא תוך יומיים.

באופן בלתי מוסבר למרות שספר זה הצליח לסחוף אותי וסלל את הדרך לקריאת ספרים נוספים הז'אנר אילו הוא משתייך (סיפורת) אינו בעדיפות ראשונה אצלי וכיום אני ממעיטה לקרוא ספרים מסוג זה.

תקציר:

הספר מציג את סיפורה של טאמילה צעירה המתגוררת באיראן השמרנית המנוהלת ע"י המסורת.

לטאמילה חלומות רבים ורצון להגשים את עצמה אולם היא יודעת כי תצטרך לוותר על כל אלו.

דווקא לאחר שהשלימה עם רוע הגזירה הוריה מעניקים לה ביום הולדתה ה27 ויזה וכרטיס טיסה לארה"ב.תוקף הויזה הינו ל 3 חודשים וכדי להישאר הארה"ב עליה להתחתן עם אזרח אמריקאי ממוצא איראני (ע"פ דרישת משפחתה).

הספר מגולל את רשמיה מהתרבות המערבית ומעניק הצצה נדירה לתפיסת העם האירני אודות המערב.

בנוסף, עוקב הספר אחר החוויות והקשיים של טאמילה במערב בדרכה אל האושר.

דעה אישית:

למרות כי מדובר ברומן הגובל בבנאליות בעל סוף צפוי הוא מספק הצצה נדירה לתרבות האיראנית המסוגרת. הקורא נחשף בהדרגה למושגים ופתגמים שונים בתרבות כמו גם לתפיסה הרווחת אודות נשים, תפקידם וייעודם. הספר עושה שימוש במונחים רבים מהתרבות האיראנית שעד לרגע קריאתו לא הייתי מודעת לקיומם.

כיוון ומדובר בבחורה שבילתה כל חייה תחת משטר קפדני היה לי מעניין בתור אדם מערבי לקרוא את התיאורים על ארה"ב. נקודת מבטה על התרבות המערבית ומנהגיה הייתה שונה ומפתיעה דווקא כי נבעה ממקום של תמימות וראשוניות.

 

עד לקריאת הספר ידיעותיי על עם האיראני היו מעטות והעלו לרוב קונוטציות שליליות. הספר תרם לי להאנשת האדם - ראיית האיראני כפרט בעל דחפים, יצרים וחלומות בניגוד לאזרח צייתן ומתוכנת במתקיים תחת משטר קפדני. 

מעצם היותו רומן המסופר מנקודת מבט נשית ועקב העלילה המעט נדושה המתפתחת בו אני בהחלט סבורה כי הוא פונה לקהל הנשי בעיקר ואני מתקשה להאמין כי גברים יתחברו לדמות וימצאו בספר עניין.

במה אעסוק...

התלבטתי המון זמן אודות נושא לבלוג שלי.

לאחר ארבע וחצי שנים (כולל שנת מכינה) בהם למידה לתואר הפכה לפעילות המרכזית בחיי וזו שגזלה את מירב זמני גיליתי שאני לא מצליחה להצביע בקלות על תחומים נוספים שמעסיקים אותי.

ברור שהמשכתי להתעניין ולעקוב אחר הדברים היומיומיים כמו חדשות, פוליטיקה, אופנה ותרבות אבל לא הצלחתי לשריין לעצמי זמן מוגדר לפעילויות של העשרה עצמית והאמת גם הרגשתי שאין בי את האנרגיה לכך.

באופן מפתיע, דווקא בשנים בהם רכשתי השכלה והרחבתי את ידיעותיי המקצועיות זנחתי את תחומי העניין האישיים שלי.

פתאום בשנה האחרונה לתואר כשהלימודים הפכו לפחות תובעניים ואינטנסיביים התפנה זמן.

אז מלבד למצוא עבודה, להשלים שעות שינה, לבקר חברים ותיקים ולחזור להמון עיסוקים מהעבר החלטתי לסגל לעצמי הרגלים חדשים שיעשירו את זמני.

בביקור שגרתי אצל חברה וותיקה נחשפתי לספרייה קטנה שהיא מטפחת בביתה והיא המליצה לי על ספר שלא מזמן קראה.

אותו ספר היווה נקודת מפנה עבורי – מבלי לשים לב שאלתי ממנה עוד ספר ועוד אחד עד שעם הזמן אפילו התחלתי למצוא היגיון בקניות ספרים (בעבר לא כל כך הבנתי למה צריך לקנות אם אפשר להשאיל).

התחלתי להכיר את הז'אנרים הרבים שקיימים ובסופו של דבר מצאתי את הנישה שלי.

היום כבר יש לי ספרייה קטנה משלי ובגלל שאני וחברתי מעדיפות ז'אנרים שונים אני נהנית מכל העולמות – דרכה אני קוראת בעיקר פרוזה וסיפורת אך בעצמי קונה בעיקר ספרים שעקב חוסר מציאת הגדרה לז'אנר אקרא להם self empowerment.

בבלוג אני אעסוק בספרים ממגוון הז'אנרים ואחלק את רשמיי, דעתי על ספר, המסר,צורת הכתיבה בו וכל דבר אחר שיעלה על דעתי בעקבותיו.